תלושי המזון של דרעי: יש עניים ויש עניים ששווים יותר
תלושי המזון של דרעי: יש עניים ויש עניים ששווים יותר
ביוזמת דרעי חילקה המדינה 700 מיליון שקל בתלושי מזון לאוכלוסיות נזקקות; ניתוח החלוקה מעלה כי החרדים קיבלו סכומים גבוהים משמעותית בהשוואה לעניים אחרים; תחקיר שומרים חושף את הפערים: בראש מודיעין עילית עם 530 שקל לתושב, בתחתית נווה מדבר עם 14 שקל
הערים החרדיות בצמרת, והיישובים הבדואים בתחתית: כך נחלק הסיוע הממשלתי שהעניק משרד הפנים בראשות השר דאז אריה דרעי לרכישת מזון בתקופת הקורונה. בהסכם הקואליציוני הנוכחי בין הליכוד וש"ס הובטחו מיליארד שקלים נוספים שיחולקו באותו האופן.
בסוף 2020, בעיצומה של מגפת הקורונה ורגע אחרי שפוזרה הכנסת ה־23, הכריז משרד הפנים על מיזם שנועד לסייע למשפחות מוחלשות שסובלות מאי ביטחון תזונתי. בבסיסו של המיזם היתה חלוקה של 700 מיליון שקל למשפחות נזקקות באמצעות כרטיסים נטענים לרכישת מזון. הקריטריון לקבלת הסיוע היה זכאות שוטפת להנחה של 70% בארנונה, שהקנתה אוטומטית את הכרטיס. אזרח שלא קיבל הנחה כזו באופן שוטף נדרש להגיש בקשה פרטנית ולהוכיח שהוא עומד במבחן הכנסה. הכסף למשפחות הנזקקות הועבר בשלוש פעימות, ובסך הכל קיבלה כל משפחה עד 7,200 שקל.
המיזם עורר תרעומת בין היתר משום שהופקד בידי משרד הפנים, ולא למשל בידי משרד הרווחה, וללא כל מעורבות של "המועצה הלאומית לביטחון תזונתי" - גוף ממשלתי מקצועי שהוקם בדיוק למטרות כאלה. סמיכותו של מיזם הכרטיסים הנטענים לבחירות הכלליות, והקריטריונים שנקבעו, יצרו גם הם את התחושה שמדובר ב"כלכלת בחירות". העובדה שבערים החרדיות הופצו פוסטרים ועליהם שמו ותמונתו של השר דרעי לצד איזכור של התלושים, בוודאי לא עזרה.
כפי שנחשף בתחקיר "שומרים", הטענה שהועלתה היתה כי קריטריון ההנחה בארנונה נתפר לטובת האוכלוסיה החרדית. התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ וצירפה לעתירתה ניתוח של נתוני משרד הפנים, מהם עלה כי ביישובים בעלי רוב חרדי, שיעור הזכאים להנחה בארנונה עמד על כ־45% ממשקי הבית, בעוד ביישובים לא יהודיים עמד שיעור הזכאים על 25% בלבד.
"השימוש בקריטריון זה מעלה חשש שמא תינתן העדפה ברורה לאוכלוסייה המקורבת לשר הפנים", נכתב בעתירת התנועה לאיכות השלטון. "בשל התוצאה הברורה לפיה ביחס לגודלם באוכלוסייה צפויה האוכלוסייה החרדית ליהנות באופן חריג מהמענק, ולאור העובדה כי מדובר באוכלוסייה המקורבת לשר הפנים עולה חשש אמיתי שמא מדובר ב'תפירת' אמות המידה לטובת קבוצה מסוימת". השופט אלכס שטיין דחה את העתירה על הסף וקבע כי מדיניותו של שר הפנים סבירה, שכן "אמות המידה לחלוקת המענק שבו עסקינן הותאמו למצבם הכלכלי של הנזקקים".
לפני מספר חודשים פנה שומרים למשרד הפנים, במסגרת בקשת חופש מידע, וביקש לקבל את נתוני החלוקה. מהנתונים שהתקבלו עולה כי האוכלוסיה החרדית נהנתה ממענקים בשיעור גבוה הרבה יותר מאוכלוסיות עניות אחרות.
הנתונים שהתקבלו כוללים בין היתר את מספר המשפחות שזכו לכרטיסי מזון נטענים בכל יישוב, וכן את סכום הסיוע הכולל שניתן ביישוב. שומרים הצליב את הנתונים הללו עם גודל האוכלוסיה, הצלבה שנתנה את הסיוע הממוצע "פר תושב" בכל ערי ישראל. כדי למנוע השוואה בין יישובים עשירים לעניים התמקדה ההשוואה רק בין ביישובים באשכולות הסוציו־אקונומיים 1 ו־2, האשכולות הנמוכים ביותר במדד החברתי־כלכלי של הלמ"ס.
התוצאות חד משמעיות. בראש הרשימה ניצבת העיר החרדית מודיעין עילית – בה ניתנו כרטיסים נטענים ל־8,780 משפחות, בסכום כולל של כ־40 מיליון שקל. בממוצע, כל תושב מודיעין עילית קיבל במסגרת המיזם 530 שקל. במקום השני ניצבת ביתר עילית החרדית, שם קיבל כל תושב בממוצע 397 שקל. שתי הערים החרדיות, למען הסר ספק, הן בין היישובים החלשים והעניים ביותר בישראל ושתיהן באשכול סוציו־אקונומי 1. שאר תשעת היישובים באשכול 1 הם כולם יישובים ומועצות בדואיות בדרום הארץ. אלו נמצאים הרחק מאחורי הערים החרדיות בהיקף החלוקה. כך, למשל, ברהט שדומה בגודלה למודיעין עילית, רק 2,456 משפחות קיבלו כרטיסי מזון ובממוצע כל תושב בעיר הבדואית נהנה מסיוע בגובה 129 שקל.
בתל שבע עמד הסיוע הממוצע על 67 שקל לתושב, בחורה על 55 שקל, במועצה האזורית אל קסום על 18 שקל, ובמועצה האזורית נווה מדבר – היישוב החלש בישראל על פי הלמ"ס – הסתפקו בסיוע ממוצע של 14 שקל לתושב. הסיוע במועצות הבדואיות היה כה נמוך, עד שגם יישובים כמו דימונה ושלומי, מאשכולות 5 ו־6 שנבדקו בצורה מדגמית, זכו לסיוע ממוצע גבוה יותר.
בנתונים יש גם 1,378 משפחות מהפזורה הבדואית שקיבלו סיוע כולל בגובה 3.6 מיליון שקל, ואינן משוייכות לאף יישוב. לפי מאגר המידע המקוון של אוניברסיטת בן גוריון, שמסתמך על נתוני הלמ"ס, אוכלוסיית הפזורה הבדואית מונה כ־85 אלף תושבים שאינם מתגוררים ביישוב או במועצה מוכרים. המשמעות היא שהסיוע הממוצע לתושב הפזורה עמד על כ־43 שקל – הרבה פחות מכל יישוב יהודי באשכולות 1–2.
"הרבה אנשים כאן גרים בכפרים לא מוכרים (שבהם הבנייה כולה אינה חוקית ד"ד), ככה שבקושי יש כאן בכלל גבייה של ארנונה והקריטריון הזה פחות רלוונטי", אמר לשומרים גורם רווחה באחת הרשויות הבדואיות בדרום. בשל כך, תושבים שרצו לקבל את הכרטיסים נאלצו להגיש בקשות פרטניות - אלא שהמוקד הטלפוני שהפעיל משרד הפנים פעל בזמינות נמוכה ובזמני המתנה ארוכים מאוד - עובדה שצוינה גם בדו"ח מבקר המדינה על המיזם - מה שהקשה על תושבים להתעדכן במצב הבקשה או להשלים פרטים כשנדרשו לכך.
מהצד השני, אומר אותו גורם רווחה, תושבים ביישובים אלו מרבים להשתמש בכרטיסי סים משולמים מראש, ולכן מחליפים מספרי טלפון בתדירות גבוהה, מה שכנראה מנע גם ממשרד הפנים לחזור אליהם ולעדכן אותם בסטטוס הבקשות. "יש כאן גם אנשים שלא יודעים לקרוא, אז אולי לא הבינו הודעות שנשלחו אליהם", העריך, והוסיף: "גם עבורנו להגיע לאנשים האלה זה אתגר ואנחנו לפעמים צריכים ממש לצאת לשטח בשביל זה".
בראש מקבלי הסיוע נמצאות הערים החרדיות מודיעין עילית וביתר עילית. מיד אחריהן היישובים שנהנו מהסיוע הרב ביותר בממוצע לתושב הם ההתנחלות החרדית עמנואל (382 שקל לתושב) והיישוב החרדי רכסים (375 שקל) בצפון הארץ - שניהם באשכול 2 של הלמ"ס. במקום החמישי נמצא היישוב הערבי עילוט, גם הוא באשכול 2, עם סיוע ממוצע לתושב של 363 שקל, ואחריו בני ברק עם 319 שקל.
רוב היישובים באשכולות 1-2 הם יישובים בעלי צביון מובהק – חרדי, ערבי או בדואי – וכך מאפשרים לדעת איזה אוכלוסיה נהנתה בפועל מכרטיסי המזון. מנגד, ככל שאוכלוסיית היישוב מגוונת יותר, הבדיקה של ממוצע הסיוע פר תושב מעניקה תמונה פחות מדויקת. כך, ברשימת עשרה היישובים שקיבלו את מירב הסכום לקניית מזון נמצאות גם ירושלים (108 מיליון שקל) ואשדוד (כ־25 מיליון שקל). בשתי הערים ישנה קהילה חרדית שמונה 20%–30% מאוכלוסיית העיר, אך גם אוכלוסיות מוחלשות אחרות כגון עולים וערבים, ולכן לא ניתן לדעת מהנתונים אם גם בערים אלו הסיוע זרם בעיקר לחרדים.
גם כאשר בודקים את הסיוע שקיבלה בממוצע כל משפחה (המתבסס על מספר הנפשות), היישובים החרדיים נותרים בחמשת המקומות הראשונים - מודיעין עילית במקום הראשון עם 4,613 שקל למשפחה, ואחריה אלעד, ביתר עילית, בית שמש וקריית יערים. עם זאת, בעשירייה הראשונה של היקף הסיוע נמצאות גם רהט והמועצות נווה מדבר ואל קסום.
חלוקת כספי הסיוע רלוונטית ביותר במבט לעתיד. בהסכם הקואליציוני עם ש"ס נקבע כי משרד הפנים יקבל עוד מיליארד שקל מדי שנה לחלוקה בצורה דומה. לאחרונה פורסם ב"כלכליסט" כי בדיוני התקציב הוסכם שהסכום יצטמצם לרבע מיליארד שקלים בשנה הנוכחית, ויעלה לחצי מיליארד בשנה שלאחר מכן. לשם השוואה, המיזם לביטחון תזונתי של משרד הרווחה והמועצה הלאומית לביטחון תזונתי נהנה מתקציב של כ־100 מיליון שקל בשנה בלבד.
ד"ר רוני סטריאר, יו"ר המועצה הלאומית לביטחון תזונתי, אמר כי "זה מבעית. יש פה אפליה חזקה וברורה של קבוצות חברתיות שהן בתת מיצוי זכויות – וזו בכייה לדורות. מבקר המדינה או בית המשפט העליון היו צריכים להתערב, כי יש פה ניצול של נושא כאוב - חוסר ביטחון תזונתי, רעב של ילדים - לצרכים זרים".
סטריאר טוען כי נציגי האוצר במועצה הבהירו לו שככל שבתקציב הקרוב אכן יוקצו הסכומים המדוברים למיזם הכרטיסים הנטענים של משרד הפנים – הדבר יבוא על חשבון הרחבת המיזם הלאומי לביטחון תזונתי. אלא שבעוד המיזם מציע למשפחות מגוון של שירותים נלווים בתחומי ההתנהלות הכלכלית והתזונה, בכרטיסים הנטענים של משרד הפנים ישנו רק הסיוע הכספי. "כל המחקרים מראים שאם אתה רוצה להשפיע על המשפחות אתה לא יכול לחלק להן סכום פעם או פעמיים בשנה", אומר סטריאר. "אתה צריך ללוות אותן מדי חודש עם מעטפת של שירותים ותמיכה שכוללת העצמה תעסוקתית, התנהלות כלכלית, סדנאות לתזונה בריאה, עבודה עם שירותי הבריאות ועוד. כל זה קורה במיזם לביטחון תזונתי, ושם (בכרטיסים של משרד הפנים) אין שום דבר. זה כרטיס שאתה מקבל בו כסף. אני לא נגד שיחלקו כסף למשפחות מרובות ילדים עם הכנסה נמוכה - אבל אין שום אינדיקציה מחקרית שהדבר הזה באמת עוזר לביטחון תזונתי".
סטריאר מוסיף כי על פי מחקר שנערך לאחרונה, רק 16% מהמשפחות שנתמכות על ידי המיזם הלאומי לביטחון תזונתי זכאיות להנחה בארנונה שתזכה אותן בכרטיסי המזון הנטענים.
בארגון "לתת", שמסייע באופן קבוע לעשרות אלפי משפחות שסובלות מאי ביטחון תזונתי, טוענים כי השיעור מעט גבוה יותר – כ־28%. ועדיין המסקנה זהה: רוב הסיוע שניתן באמצעות הכרטיסים הנטענים לא הגיע לאוכלוסייה שהיתה זקוקה לו יותר מכל - המשפחות שסובלות מאי ביטחון תזונתי חריף. "אם יש רצון לסייע לאנשים שנמצאים באי ביטחון תזונתי חמור, הקריטריונים חייבים להיות בהלימה גבוהה למי שנמצא באי ביטחון תזונתי חמור", אומר מנכ"ל "לתת", ערן וינטרוב. "בהקשר הזה יש שאלון שנבנה על ידי משרד החקלאות האמריקאי ואומץ על ידי הביטוח הלאומי וגם משתמשים בו במיזם הלאומי לביטחון תזונתי, וגם אנחנו משתמשים בו. זה בעצם הכלי המתוקף והמקובל ביותר כדי להבין אי ביטחון תזונתי, ולצדו יש בדיקות של מקבלי הבטחת הכנסה, קצבת מזונות ועוד. אלה קריטריונים שבבסיס שלהם יש הלימה גבוהה בין אי ביטחון תזונתי ועוני".
וינטרוב מוסיף כי גם האופן בו מחולק הסיוע הוא משמעותי. הוא סבור כי מיזם הכרטיסים הנטענים נתן משקל רב מדי למספר הנפשות במשפחה, ומצד שני שגם המיזם לביטחון תזונתי - שנותן 500 שקל לכל משפחה בלי קשר לגודלה - נוטה לקיצוניות השנייה. "הדבר האחרון זה שלתפיסתנו, וזו נקודה מהותית, חייבת להיות חלוקה שהיא כל השנה, באופן חודשי ולא בפעימות. אפרופו עכשיו אנחנו לפני חג ויש הרבה תכונה בתקופות האלה, אבל האנשים האלה יהיו זקוקים לסיוע במזון גם אחרי החג". בהסתכלות לעתיד, וינטרוב עדיין מקווה שהממשלה תפנה את מאות מיליוני השקלים שהבטיחה לטובת הביטחון התזונתי, כולל תוספת לתמיכה בעמותות המזון בגובה של 100 מיליון שקל.
ממשרד הפנים נמסר בתגובה: "פרויקט תווי מזון הוא פרויקט חסר תקדים בהיקפו שבמסגרתו הוענקו תווים לכ־350 אלף משקי בית בישראל. החלוקה בוצעה בהצלחה רבה מאוד ובשיעורי חלוקה של מעל 95%. שאלת חוסר המתאם בכל הנוגע לחלוקה יכולה לנבוע מבחינה מקצועית מסיבות שונות. בין היתר: חוסר התאמה בין נתוני האוכלוסייה שמשרתת הרשות המקומית לבין האוכלוסייה הרשומה במרשם האוכלוסין – לדוגמה אוכלוסיית הפזורה. יש פער משמעותי ברשויות הבדואיות באופן שמעוות את נתוני מרשם האוכלוסין ולא מייצג את התושבים שמקבלים שירותים מהמועצה. עבור תושבי הפזורה הוקם מוקד נפרד ותווי המזון שחולקו לאוכלוסייה זו לא השתקפו ברשויות המקומיות עצמן. שנית, המשרד פעל להקל כמה שניתן על מיצוי הזכויות – אך בשל חסמים שנבעו מחשש האוכלוסייה שקבלת תווי המזון תקושר לתשלום הארנונה או לחיוב נכס בתשלום ארנונה היו רבים שנמנעו מהגשת בקשה. המשרד הפעיל מיקור חוץ במטרה לתפעל מוקד ייעודי עבור אוכלוסיות אלו".
